זכויות דמוקרטיות

 

"עקרון זכויות האדם והאזרח"

 

זכויות אדם ואזרח הם "הלב" של עקרונות הדמוקרטיה. בבחינת הבגרות, בשאלות של ניתוח אירועים, אתם נדרשים בין היתר, לזהות זכויות, להגדיר אותן ולהסביר תוך קישור לאירוע המתואר. עליכם ללמוד ולשנן את רשימת הזכויות שלהלן ואת הגדרותיהן:

זכויות האדם

רעיון הזכויות ה"טבעיות" - תפישה מוסרית - פוליטית המתארת זכויות יסוד המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם. תיאור הזכויות כטבעיות משמעותו שהן אינן מוענקות ע"י השלטון ואינן תלויות בו. התפישה הדמוקרטית מקבלת כעקרון יסוד את אחריות השלטון לשמירה על הזכויות.

הזכויות הן יחסיות / אינן מוחלטות במקרים רבים זכויות האדם אינן ניתנות למימוש מלא (מוחלט). קיימות שתי סיבות לכך. ראשית, התנגשות בין מימוש זכויות עבור אנשים שונים. שנית, התנגשות בין מימוש זכויות למימוש יעדים אחרים של המדינה (למשל, ביטחון). במקרים אלו, מגיע הנושא להכרעתו של בית המשפט, שצריך לקבוע בהתאם לנסיבות הזמן והמקום איזו זכות של מי יש להעדיף. מטרת המשטר הדמוקרטי היא לאפשר את מימוש הזכויות הדמוקרטיות לכלל הציבור וכן לממש את יעדי המדינה. לכן, בית המשפט יפסוק בדרך של איזון ופשרה שתאפשר לצדדים לממש את זכויותיהם לפחות באופן חלקי (לא מוחלט).

- מקובל למנות בין הזכויות הטבעיות: חיים וביטחון, קניין, חירות, שוויון, כבוד והליך משפטי הוגן.

א. הזכות לחיים (שלמות הגוף) ובטחון - אין לפגוע בחייו ובגופו של אדם / לכל אדם זכות לחיים ולביטחון אישי. חובת המדינה להגן על כל בני האדם החיים בשטחה מפני פגיעה בחייהם ובגופם בידי אחרים.

ב. הזכות לחירות – לכל אדם זכות לחיות / להחליט / לעשות / לפעול / להימנע מפעולה / לבחור / לעצב את אישיותו על פי רצונו החופשי - (היבט חיובי). אין לשלול את חירותו של אדם על ידי מעצר או על ידי הגבלת חופש המחשבה והפעולה שלו - (היבט שלילי). מן הזכות לחירות נגזרות שורה של חירויות (חופש הביטוי, חופש המחשבה והמצפון, חופש התנועה, חופש העיסוק, חופש הדת, החופש מדת ועוד). חוקים רבים בכל חברה מגבילים בהכרח את הזכות לחירות ונגזרותיה וגבולות הפגיעה הסבירה שנויים במחלוקת ציבורית בכל חברה דמוקרטית.

מזכות זו נגזרות מס' חירויות:


1. חופש המחשבה והמצפון – לכל אדם זכות להחזיק בכל דעה / מחשבה בכל נושא לפי בחירתו. לכל אדם זכות לפעול בהתאם למצפונו / לא לפעול בניגוד למצפונו.
 2. חופש הביטוי – לכל אדם זכות לבטא / להפיץ את עמדותיו / דעותיו / אמונותיו, בכל דרך (לבוש, פולחן, תקשורת, אמנות, בדיבור, בכתב וכו') ובפומבי / בגלוי מזכות זו נובעות זכויות נוספות כמו: חופש ההפגנה, חופש המחאה, חופש השביתה, חופש האסיפה, חופש היצירה, חופש העיתונות.
זכות חיונית ביותר לדמוקרטיה, שכן היא מאפשרת דיון ציבורי, ביקורת על השלטון, מעורבות של האזרחים ועוד.

3. חופש התנועה - לכל אדם זכות לנוע כרצונו / להימצא בכל מקום (זכות הכניסה החופשית למדינה מוקנית לאזרחים בלבד).

4. חופש העיסוק - לכל אדם זכות לעבוד בכל עבודה / מקצוע / משלח יד (כפוף להכשרה נדרשת / רישוי)/ חוק. חופש העיסוק מוענק בישראל לאזרחים ותושבים בלבד.

 

5. חופש דת - לכל אדם הזכות להחזיק בכל אמונה, להשתייך לכל קבוצה דתית, לקיים כל טקס, מנהג, או פולחן.

 

6. חופש מדת - לכל אדם הזכות שלא להחזיק באמונה, לא להשתייך לקבוצה דתית, לא לסבול מכפיה או הטפה דתית, לא לקיים טקס או פולחן דתי בניגוד לרצונו.

 

ג. הזכות לשוויון / ערך / עקרון השוויון - אין להפלות אדם בשל זהותו, שיוכו סממן חיצוני או מגבלה כלשהי (דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, מוגבלות מסוימת) (אלא במקרים של שונות רלוונטית לנושא הנידון-הבחנה מותרת).

- מובן מצומצם: לכל אדם הזכות לשוויון בפני החוק ולשוויון פוליטי (הזכות לבחור ולהיבחר).

- מובן רחב: זכות לשוויון הזדמנויות במובן הכלכלי והחברתי

- אופני היישום הראויים של הזכות לשוויון שנויים במחלוקת ציבורית בכל חברה דמוקרטית.

 

  • "סוגי מדיוניות" הקשורים לזכות לשוויון:
  1. אפליה פסולה - - פגיעה בזכות לשוויון על ידי הענקת יחס שונה לבני אדם ללא סיבה מוצדקת, ובפרט בשל זהות, שיוך סממן חיצוני או מגבלה כלשהי (דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור, מוצא, מראה חיצוני, מוגבלות מסוימת).
  2. מדיניות של הבחנה (מותרת) - הענקת יחס שונה לבני אדם כאשר השונות רלוונטית לנושא הנידון. כלומר, מתן יחס שונה בגלל סיבה מוצדקת. חוקים רבים מאד בכל דמוקרטיה מבוססים על הבחנה. 
  3. מדיניות של העדפה מתקנת - הענקת הטבה / העדפה לקבוצה / לאוכלוסייה מקופחת / מופלית / חלשה למשך זמן מסוים במטרה לצמצם פערים / אי שוויון. ישנו ויכוח ציבורי לגבי היקף השימוש הראוי במדיניות זו בין השאר מכיוון שהיא יוצרת אפליה כלפי פרטים אחרים.

 

ד. זכות הקניין - לכל אדם הזכות להחזיק ברכוש / בדבר שיש לו ערך כלכלי ולעשות בו כרצונו. אין לפגוע בקניינו של אדם (הן קנין חומרי והן קנין רוחני).

 

ה. הזכות להליך הוגן - אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו / אדם זכאי כל עוד לא הורשע בדין. כל אדם זכאי למשפט הוגן ופומבי – (חובה לזכור 2 דוגמאות): ייצוג ע"י עו"ד, שופטים בלתי תלויים, ענישה בהתאם לחוק בלבד, זכאי לדעת במה הוא נאשם ולראות את הראיות נגדו, זכאי לערער לערכאה גבוהה יותר וכדומה.

 

ו. הזכות לכבוד - הזכות שלא להיות חשוף / נתון ליחס משפיל / ליחס מזלזל / ליחס מבזה / ליחס פוגעני /לטיפול או יחס אכזרי ובלתי אנושי. הזכות לחיות ללא חשיפה / התערבות / חדירה לחייו, לגופו, לחפציו (הזכות לפרטיות). הזכות שלא יפרסמו אודותיו / על אורחותיו / על דעותיו מידע שיקרי שלילי (הזכות לשם טוב).

חובות האדם כאדם - להכיר בזכויותיו של הזולת / להימנע מפגיעה בזכויות של אדם אחר.

זכויות פוליטיות

- זכויות פוליטיות הינן זכויות הקשורות לתחום הפוליטי / לשותפות בניהול המסגרת המדינית. (חלקן זכויות אזרח בלבד, וחלקן מבוססות על הזכויות הטבעיות של כל אדם)

- זכויות פוליטיות שהן זכויות אזרח: הזכות לבחור ולהיבחר, והזכות להתארגן כמפלגה המתמודדת בבחירות (מוענקות לאזרחי המדינה בלבד)

- זכויות פוליטיות הנובעות מזכויות טבעיות: חופש ההפגנה והמחאה והאפשרות לבקר את השלטון (אינן  מוגבלות לאזרחי המדינה).

 

זכויות חברתיות

קבוצת זכויות שהמדינה מעניקה לאזרחים שלה בתחומים: טיפול רפואי, חינוך, רווחה, תעסוקה. זכויות אלה מתקשרות לגישה הכלכלית – חברתית  הננקטת ע"י המדינה  באותה עת (ליברלית או סוציאל – דמוקרטית).כלומר: הגישה "הסוציאל-דמוקרטית" תדגיש את הגדלת הזכויות החברתיות וחיזוקן לעומת הגישה הליברלית שתבקש את צמצומן.
פירוט מס' זכויות חברתיות:
1. הזכות לרמת חיים הוגנת – מבטאת את הפן של הזכויות החברתיות כרשת מגן שנועדה להבטיח כי בני האדם במדינה לא יתדרדרו לחיות בתנאי חיים משפילים השוללים את צלם האדם שבהם.מאפשרת לאדם דיור, מזון, כך שלא יהיה מושפל ולא תפגע אנושיותו. בשם זכות זו מעניקים קצבת זקנה, מענקי ביטוח לאומי, סיוע ברכישת דיור, מענקי אבטלה. 
2. הזכות לטיפול רפואי – מתן שירות רפואי בסיסי לכל אדם, אם נפצע בתאונה או פיגוע מתוקף חוק ביטוח רפואי במדינה. "חוק בריאות ממלכתי".
3. הזכות לתעסוקה ולתנאי עבודה – הבטחת שכר מינימום, אי הלנת שכר, מתן יום מנוחה.
4. הזכות לחינוך – זכותו של כל ילד לקבל חינוך, למשל חוק חינוך חובה שאינו זהה בכל המדינות הדמוקרטיות.
5. הזכות לדיור - הזכות למקום מגורים ראוי,למשל, מדגימה כי הזכויות האזרחיות הן תנאי למימוש הזכויות האזרחיות והמדיניות.שכן, אם אין לאדם קורת גג מה תועיל לו הזכות לפרטיות?

הויכוח בנושא הזכויות החברתיות

  • בחברה הדמוקרטית מתנהל ויכוח סביב שאלת היקפן ומימושן של הזכויות החברתיות. חלק מהציבור חושב שיש להתייחס אלין כ"טבעיות" על כל המשתמע מכך ואילו חלק אחר טוען, כאמור, שמידת מימושן תלויה בגישה הכלכלית – חברתית של המדינה. חשוב לציין, שגורם נוסף המשפיע על היקפן ומידת מימושן של זכויות אלו הוא האילוצים הכלכליים העומדים בפני המדינה. ככל שמצבה הכלכלי של המדינה טוב יותר, היא יכולה להרשות לעצמה לתת זכויות חברתיות בהיקפים משמעותיים יותר.

חובות האזרח וערכים אזרחיים:

- החובה לציית לחוק ולחובות הקבועות בו (תשלום מיסים, שירות צבאי וכו')

- ישנו ערך אזרחי להשתתפות בעיצוב החיים הציבוריים (הצבעה בבחירות, ביקורת השלטון, השתתפות אזרחית וכו')

-  ישנו ערך אזרחי בתרומה לקהילה ולמדינה

זכויות קבוצתיות/ תרבותיות

מטרת זכויות המיעוט (קבוצה) – לאפשר למיעוטים לשמר את זהותם המיוחדת.

  1. חופש פולחן בכפוף לחוק
  2. הזכות ללימוד במערכת חינוך בלשון הקבוצה
  3. הזכות לייצוג  בפרלמנט
  4. הזכות ללימוד במערכת חינוך בלשון הקבוצה
  5. הכרה בשפת המיעוט כשפה רשמית נוספת במדינה

- זכויות קיבוציות הניתנות לקבוצות אתניות-תרבותיות / מיעוטים לאומיים, באות לידי ביטוי בתחומים הבאים: שפה, חינוך, תרבות, ייצוג כקבוצה

- מטרתן להסדיר בצורה מוסדית את זהותה הייחודית של הקבוצה במדינה

- המדינה קובעת את היקף הענקתן ואת מידת התמיכה המוסדית בהן (לעומת זכויות הפרט של המיעוט שהן זכויות יסוד בכל דמוקרטיה)

* זכויות המיעוט אינן "טבעיות". לכן, מידת מימושן תלויה בגישה של המדינה הדמוקרטית בנושא זה.

 

גישות לזכויות מיעוט:

א. גישה ליברלית קיצונית – אינה מכירה בזכויות המיעוט, אלא אך ורק בזכויות האדם והאזרח. מדינה הפועלת על פי גישה זו כופה על המיעוט להיטמע בתרבות השולטת במדינה. דוגמא למדינה הפםועלת על פי גישה זו היא צרפת שכבר בזמן המהפכה הצרפתית כפתה על המיעוטים הברטונים, האלזסים והקורסיקנים ללמוד בבתי ספר צרפתיים, בשפה הצרפתית, תכנים הקשורים לתרבות הצרפתית.

 

ב. גישה ליבראלית מתונה – אינה מכירה בזכויות המיעוט אלא אך ורק בזכויות האדם והאזרח. אבל בניגוד לגישה הקודמת, אינה כופה על המיעוטים להיטמע בתרבות השלטת. מדינה הפועלת על פי גישה זו, תאפשר למיעוטים לשמר את זהותם ביוזמתם ועל חשבונם. דוגמא למדינה הפועלת על פי גישה זו היא ארה", שמאפשרת למשל הקמת בתי ספר יהודיים ומועדוני תרבות ספרדיים.

 

ג. גישה המכירה בזכויות המיעוט -  גישה זו מכירה גם בזכויות האדם והאזרח וגם בזכויות המיעוט. מדינה הפועלת על פי גישה זו תיזום ותממן פעולות שמטרתן לסייע למיעוט לשמר את זהותו. דוגמא למדינה הפועלת על פי גישה זו היא ישראל שמאפשרת בין היתר במימונה מערכת חינוך נפרדת למיעוט הערבי שבה שפת ההוראה היא ערבית ובה נלמדים גם תכנים הקשורים לתרבות הפלסטינית, מכירה בשפה הערבית כשפה רשמית נוספת במדינה, מתקצבת מוזיאון לשימור האומנות האתיופית וכו'.

Comments